Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו

Captura de pantalla 2015-04-15 a la(s) 18.28.55

לפני שבעים שנה צלצלו פעמוני החירות ברחבי העולם החופשי. סיוט האימים שהשקיע את האנושות כולה במצולות של דם – בא לקצו באירופה. אך יום הניצחון על הנאצים לא היה רק יום של הקלה ושמחה. הוא היה יום מהול בעצב נורא לעמנו, אבל הוא גם יום של חשבון נפש למנהיגי העמים. מנהיגי המדינות הנאורות הבינו שזוהי שעת כושר לכונן סדר עולמי חדש שמתבסס על הגנת החופש, מיגור הרשע והתנגדות לעריצות. הם ביטאו בקול רם וצלול את הלקח העיקרי של מלחמת העולם השנייה: לדמוקרטיות אסור להעלים עין מכוונות ההתפשטות של משטרי הרודנות. פייסנות כלפי משטרים אלה רק מגבירה את נטייתם לתוקפנות. ואם תוקפנות זו לא תיבלם בזמן, עלולה האנושות להיקלע למלחמות קשות הרבה יותר.

בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, העולם החופשי ניסה לפייס את המשטר הנאצי, לרכוש את אמונו בוויתורים, לקנות את רצונו הטוב במחוות. היו אמנם מי שהזהירו שמדיניות פשרנית זו רק תגביר את תיאבונו של היטלר. אך האזהרות האלו נדחו הצדה מכוח הטבע האנושי הטבעי, לקנות שקט בכל מחיר. ואכן המחיר לא איחר לבוא – והוא היה כבד מנשוא. שישה מיליון בני עמנו שנטבחו בשואה, ועשרות מיליוני בני-אדם נוספים שנהרגו בתופת הנוראה.

בגמר המלחמה, המסקנה הייתה חותכת: אין מקום לרפיון מול משטרי עריצות ששולחים את זרועותיהם הרצחניות לכל עבר. רק עמידה איתנה מולם, תוך שמירה על ערכי החירות והסובלנות – רק עמידה כזו תבטיח את עתיד האנושות.

רבים בעולם מצהירים שהלקחים שהופקו אז, תקפים גם היום. הם מכריזים: “לעולם לא עוד”. הם מצהירים: “לא נעלים עין משאיפות ההתפשטות של רודנות אלימה”. הם מבטיחים: “נתנגד לדברים הרעים בתחילתם”. אבל כל עוד למלים הללו אין ביטוי בפועל – הן חסרות משמעות. ובכן, האם העולם באמת למד מהטרגדיה הבלתי נתפסת, האוניברסלית והיהודית, של המאה הקודמת? הלוואי שהייתי יכול לעמוד כאן ולומר לכם שהתשובה לכך חיובית.

בימים אלה הולכים ומתרבים האיומים על התרבות האנושית. כוחות האסלאם הקיצוני שוטפים את המזרח התיכון, משמידים את שרידי העבר, מתעללים בחסרי ישע, טובחים בחפים מפשע, ומבקשים להקים ח’ליפות, אפילו יותר מאחת, בסגנון ימי הביניים. במקביל, המשטר הקנאי באיראן מדכא את עמו, שועט קדימה ומטביע בדם וסבל את המזרח התיכון: בתימן, בסוריה, בלבנון, בעיראק, בעזה ומול גולן.

כשם שהנאצים שאפו לרמוס את הציוויליזציה ולהשליט במקומה את “הגזע העליון” עלי אדמות, תוך השמדתו של העם היהודי – כך חותרת איראן להשתלט על האזור וממנו להתפשט הלאה, תוך כוונה מוצהרת להשמיד את מדינת היהודים. איראן מתקדמת בשני נתיבים: הראשון – פיתוח יכולת להתחמש בנשק גרעיני ובניית מאגר של טילים בליסטיים. השני – ייצוא של המהפכה החומייניסטית לארצות רבות, תוך שימוש מסיבי בטרור ובכיבוש של שטחים נרחבים במזרח התיכון. הכל גלוי לעין. הכל מתרחש לאור יום ולעיני המצלמות. ובכל זאת העיוורון גדול.

“כי הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים”, אומר הנביא ישעיהו. הנחישות והלקחים שנקנו בדמים רבים לפני שבעים שנה, כל אלה מתפוגגים היום. את מקומם תופסים החושך והערפל של הכחשת המציאות. ההסכם הרע שמתגבש עם איראן מלמד שהלקח ההיסטורי לא הופנם. מול פעולותיה האגרסיביות של איראן – המערב מוותר. במקום לדרוש פירוק משמעותי של יכולת הגרעין של איראן, מדינה שאומרת בפירוש שהיא הולכת להשמיד שישה מיליון יהודים כאן, ולא רק כאן, להשמיד הרבה מדינות והרבה משטרים – במקום לדרוש זאת ובמקום להתנות את הסרת המגבלות המוטלות עליה בהפסקת תוקפנותה – המעצמות נסוגות. הן משאירות בידי איראן את היכולות הגרעיניות שלה ואף מאפשרות לה להרחיבן בהמשך, ללא קשר למעשיה של איראן במזרח התיכון וברחבי העולם.

בעוד העולם התרבותי שוקע בתרדמת על מצע של אשליות –שליטי איראן מעודדים חתרנות וטרור, מפיצים הרס ומוות. למשמע המונים שקוראים בטהרן: “מוות לאמריקה, מוות לישראל” – המעצמות אוטמות את אוזניהן. למראה ההוצאות להורג של מתנגדי המשטר ובני קבוצות המיעוט באוכלוסייה, הן עוצמות את עיניהן. ונוכח החימוש המסיבי של ארגוני טרור, הן ממלאות פיהן מים. לכל היותר, הן משמיעות אמירה רפה למען הפרוטוקול.

בדקתי ומצאתי שלקראת יום הזיכרון לשואת עמנו, “התבשרנו” שבקרוב תתקיים בטהראן תחרות בינלאומית עם נציגים מחמישים ושש מדינות, תחרות נושאת פרסים של איורים העוסקים בהכחשת השואה של העם היהודי. האם על כך תישמע מחאה? במקרה הטוב, יישמע גינוי מינורי כדי לצאת ידי חובה.

אזרחי ישראל ונציגי המדינות שאיתנו, סופה של האשליה הזאת להתנפץ. הממשלות הדמוקרטיות טעו טעות גורלית לפני מלחמת העולם השנייה, ואנחנו משוכנעים, אני חייב להגיד שיחד עם רבים משכנינו, שהן טועות טעות מרה גם עכשיו. ייתכן שהשותפות הזאת עם לא מעט משכנינו, השותפות בזיהוי האיומים, תהווה בסיס גם לשותפות ביצירת עתיד טוב יותר, בטוח יותר ושליו יותר באזורנו. בינתיים לא נירתע. נוסיף להתעקש על האמת, ונעשה כל מה שביכולתנו לפקוח את העיניים הנעצמות.

אינני רוצה להשלות אף אחד, עוד נכונו לנו ימי מבחן. אנחנו בעיצומו של מאבק גדול. מול העייפות, מול הרפיון, מול הכחשת המציאות –נתייצב במלוא כוחנו. בצד אלה שמסרבים להבין את עמדתנו, ישנם רבים אחרים שמזדהים איתנו. אבל גם אם ניאלץ לעמוד לבד, לא יירא לבנו. בכל תרחיש, בכל מצב, נשמור על זכותנו, נשמור על יכולתנו, נשמור על נחישותנו להגן על עצמנו.

לפני שבעים שנה היינו אומה של פליטי חרב, חסרי כוח וחסרי אפשרות להשמיע את קולנו. היום אנחנו משמיעים את דברנו, ואנחנו נחושים להבטיח את קיומנו ועתידנו. תפקידנו להיאבק בשואפים להשמידנו, ולא להרכין ראש בפניהם וגם לא להקל במציאות. לא ניתן שמדינת ישראל תהיה אפיזודה חולפת בתולדות עמנו.

פגשתי היום במשרדי ניצול שואה בן שמונים וחמש – אברהם נידרהופר. אברהם נולד ברומניה, בגיל 12 היה עד לרצח מזעזע של קרובי משפחתו בידי חייל רומני. הוא נלקח ברכבת משא של בהמות לאוקראינה, שם שרד את השואה. רק ב-1969, בשל סירובם העקשני של השלטונות הקומוניסטיים ברומניה להרשות את יציאתו – הוא הגיע ארצה. בישראל עסק אברהם כמהנדס ומפקח בבניית המדינה. הוא סיפר לי את סיפורו בהתרגשות עצומה, לעתים הוא היה צריך לעצור מרוב התרגשות, ובסוף הפגישה הפציר בי: “ראש הממשלה”, הוא אמר, “תפקידך למנוע שואה נוספת”. והשבתי לו: “כך בדיוק אני רואה את אחריותי, כך בדיוק אני רואה את תפקידי”.

לפני שבעה עשורים הגיחו הניצולים מן המחנות, מן היערות, מצעדות המוות– רק בגדים בלים לגופם, כולם פצע וחבורה. כשניצבו אסירי המחנות מכל האומות למסדר השחרור, הם נשאלו על ידי חיילי בעלות-הברית לאן כל אחד מהם רוצה לחזור. הפולנים חזרו לפולין; הרוסים שבו לרוסיה; ההונגרים – להונגריה; האוקראינים – לאוקראינה. אלא שלהמוני יהודים כלל לא היה לאן לחזור. הם עמדו חסרי אונים, כי לא הייתה להם מדינה משלהם.

היום יש לנו מדינה משלנו – מדינה פורחת ומתקדמת. מדינה שיונקת ממורשת אבות וניצבת בחזית הידע העולמי. מדינה שמפיצה אור גדול. מדינה שלוקחת את גורלה בידיה. שבעים שנה אחרי גיאיות המוות, אנו מקדשים את החי, התוסס, היוצר, הפורח.

ישראל פורצת דרך בכל חזיתות הקדמה – במדע, ברפואה, בטכנולוגיה, בחקלאות, בחינוך ובתרבות – ואנחנו עושים זאת לא רק למען עמנו, אנחנו עושים זאת למען כל יושבי תבל. על אלה ייכון קיומנו – על המחויבות לביטחון ועתיד ישראל, על הדבקות במורשתנו, ועל אחדות העם שמפעם בו כוח חיים אדיר. עם ישראל שיצא משאול תחתיות –יכול לכל אתגר.

“התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך, עמי”. עם הנצח התנער מעפר, שב הביתה, זקף קומתו, הקים מדינה לתפארת והקים צבא לתפארת, צבא ההגנה לישראל, בו משרתים בנינו ובנותינו האמיצים והגיבורים.

נזכור את הנספים, נבטיח את החיים.

Captura de pantalla 2015-04-15 a la(s) 18.28.55
Día del Holocausto Discurso del primer ministro Benjamín Netanyahu en Yad Vashem
Hace setenta años, sonaron las campanas de la libertad en el mundo libre. La horrible pesadilla que había engullido a toda la humanidad en las profundidades de la sangre había llegado a su fin en Europa. Pero el día que los Nazis fueron derrotados no sólo fue un día de alivio y júbilo. Fue un día de gran tristeza para nuestra nación, y también un día de reflexión para los líderes del mundo. Los líderes de los países modernos se dieron cuenta de que fue un momento propicio para establecer un nuevo orden mundial basado en la defensa de la libertad, erradicar el mal y la opresión.
Articularon la lección más importante de la II Guerra Mundial: las democracia no deben hacerse de la vista gorda a las aspiraciones de los regímenes tiránico. Una actitud conciliadora hacia estos regímenes sólo aumenta su tendencia a la agresión. Y si esta agresión no se detiene en el tiempo, la humanidad podría encontrarse en una batalla mucho más sangrienta.
Años antes de la II guerra mundial, el mundo libre intentó apaciguar el régimen Nazi, para ganar su confianza, para sus favores a través de gestos. Hubo quienes advirtieron que esta política comprometida sólo podría abrir el apetito de Hitler, pero estas advertencias fueron ignoradas por el deseo humano natural a la calma a toda costa.
En efecto, el precio fue exigido no mucho tiempo después y era demasiado pesado para llevar – 6 millones de los nuestros fueron asesinados en el Holocausto y decenas de millones de personas murieron en este terrible infierno.
Cuando la guerra terminó, la conclusión fue clara: no hay lugar para la debilidad frente a los regímenes tiránico que envían sus tentáculos asesinos en todas las direcciones. Solamente ser firmes y adherirse a los valores de libertad y tolerancia podemos garantizar el futuro de la humanidad.
Hay muchos en el mundo que afirman que las lecciones aprendidas, siguen siendo válidas hoy.
Afirman: “¡Nunca más!”
Ellos declaran: “No nos convertiremos en ojo ciego a las intenciones de expansión de una tiranía violenta”.
Prometen: “Nos opondremos a las maldades tan pronto como comienzan.”
Pero mientras estos anuncios no están respaldados con acciones prácticas – carecen de sentido.
¿El mundo realmente aprendió una lección de la inconcebible tragedia universal y judía del siglo pasado.
Ojalá pudiera quedarme aquí y decirle que la respuesta es sí.
Hoy en día, cada vez hay más amenazas que desafían a la civilización humana. Las fuerzas islámicas radicales son las inundaciones del Medio Oriente, destruyendo los restos del pasado, torturando y asesinando a inocentes indefensos. Esperan establecer califatos, más de uno, como en la edad media. Al mismo tiempo, el régimen extremista de Irán está oprimiendo a su pueblo; está corriendo hacia adelante y sumergiendo al Medio Oriente en sangre y sufrimiento – Yemen, en Siria, Líbano, en Irak, en Gaza y en la frontera del Golán.
Como los Nazis aspiraban a aplastar a la civilización y establecer una “raza” para reemplazarlo en el control del mundo mientras que aniquilaban al pueblo judío, así también Irán se esfuerza por obtener el control sobre la región, de los cuales se extendería más allá, con la explícita intención de destruir el estado judío.
Irán avanza en dos direcciones:
La primera –  es desarrollar la capacidad de armarse con armas nucleares y acumular un arsenal de misiles balísticos
La segunda – exportar la revolución de Jomeini a muchos países fuertemente utilizando el terrorismo y apoderándose de gran parte del Medio Oriente.
Todo queda al descubierto – está llevando a cabo en plena luz del día, frente a las cámaras. Y sin embargo, la ceguera es inmensa.
“Porque he aquí, tinieblas cubren la tierra y oscuridad a los pueblos,” dijo el profeta Isaías.
La determinación y las lecciones que fueron adquiridas en sangre hace setenta años ahora se están disipando, y la oscuridad y la niebla de negar la realidad están tomando su lugar. El mal acuerdo que se está realizando con Irán demuestra que la lección histórica no ha sido asimilada.
El oeste está cediendo ante las acciones agresivas de Irán.
En lugar de exigir un significativo desmantelamiento del programa nuclear en Irán, un país que establece claramente sus planes para exterminar a 6 millones de judíos aquí y en otros lugares, para erradicar muchos países y muchos regímenes – las superpotencias atrás. Están dejando sus capacidades nucleares de Irán y permitiendo incluso ampliarlas más adelante, independientemente de las acciones de Irán en el Medio Oriente y todo el mundo.
Como el mundo civilizado se arrullaban en sueño sobre un lecho de ilusiones, los gobernantes de Irán continúan fomentando la subversión y el terrorismo y difundiendo la destrucción y la muerte. Las superpotencias giran sus oídos sordos a las multitudes en gritos de Irán: “muerte a América; Muerte a Israel”.
Ellos se hacen de la vista gorda a las escenas de la ejecución de quienes se oponen al régimen y los miembros de las minorías. Y mantienen su tranquilidad ante la activación masiva de organizaciones terroristas. A lo sumo, hacen una declaración sin entusiasmo.
Investigue y encontré que en honor del día conmemorativo del Holocausto de nuestro pueblo, un concurso con premios que pronto tendrá lugar en Teherán con participantes procedentes de 56 países. Es un concurso de ilustraciones con la negación del holocausto judío. ¿Oiremos las protestas? A lo sumo, puede oírse una condena menor, mínimamente que cumplirá con su obligación.
Distinguidos invitados, los ciudadanos israelíes y representantes de otros países que están con nosotros, la burbuja de esta ilusión va a estallar. Los gobiernos democráticos cometieron un error crítico antes de la II Guerra Mundial y estamos convencidos – y debo decir que muchos de nuestros vecinos también – están cometiendo un grave error ahora también.
Es posible que esta asociación con muchos de nuestros vecinos, la colaboración en la identificación de amenazas, sea la base para la colaboración en la creación de un futuro mejor, más seguro y más pacífico en nuestra región. Mientras tanto, no nos hará flaquear. Vamos a seguir insistiendo en la verdad, y nosotros haremos todo que lo posible para abrir los ojos que han cerrado.
No quiero engañar a nadie. Tenemos pruebas por delante de nosotros. Estamos en medio de una gran batalla contra la languidez, la debilidad, la negación de la realidad – nosotros estaremos en plena vigilancia.
Al lado de aquellos que se niegan a entender nuestra posición, hay muchos otros que se identifican con nosotros. Pero incluso si estamos obligados a quedarse solos, no tendremos miedo. En cualquier caso, en cualquier situación, protegeremos nuestro derecho, mantendremos nuestra capacidad, mantendremos nuestra determinación para defendernos.
Hace setenta años, que éramos gente refugiada de la guerra, impotentes y sin voz. Hoy queremos expresar lo que tenemos que decir, y estamos decididos a garantizar nuestra existencia y nuestro futuro. Es nuestro deber luchar contra aquellos que desean destruirnos, a que se inclinaran a ellos o a minimizar la realidad. No vamos a permitir al estado de Israel ser un episodio pasajero en la historia de nuestra nación.
Distinguidos invitados, hoy me encontré en mi oficina con un sobreviviente del Holocausto de 85 años de edad, Abraham Niederhoffer. Abraham nació en Rumania. Cuando tenía 12 años fue testigo del brutal asesinato de sus familiares por un soldado rumano. Fue llevado en un tren de carga animal a Ucrania, donde sobrevivió al Holocausto. Debido a la persistente negativa de las autoridades comunistas en Rumania para permitir su emigración, llegó a Israel en 1969. Aquí trabajó como ingeniero y supervisor, contribuyendo a la construcción del país. Me contó su historia con gran emoción, tanto así que tuvo que hacer una pausa varias veces. Al final de la reunión me imploró, “Primer ministro”, dijo, “es su deber evitar otro holocausto”. Y le respondí: “Esto es exactamente cómo veo mi responsabilidad, esto es exactamente cómo veo mi responsabilidad”.
Hace siete décadas surgieron los sobrevivientes de los campamentos, de los bosques, desde la marcha de la muerte, todo maltrecho y herido con nada, la ropa desgastada en sus espaldas. Tras su liberación,  a los prisioneros de los campos de todas las Naciones los soldadoslos  aliados les preguntaron a cada uno donde deseaba ir. Los polacos regresaron a Polonia; los rusos volvieron a Rusia; los húngaros – a Hungría; los ucranianos – a Ucrania. Pero muchos de ellos no tenía donde volver. Se quedaron sin esperanza, porque no tenían su propio país.
Hoy, tenemos nuestro propio país – un país próspero y moderno. Un país que embebe la herencia de nuestros padres y se encuentra a la vanguardia del conocimiento global. Un país que difunde una gran luz. Un país que se ha hecho cargo de su destino. Setenta años después de los valles de la muerte, veneran a los vivos, la vibrante, el creativo, el florecimiento.
Israel comienza la construcción en todos los frentes de la modernización – en ciencia, medicina, tecnología, agricultura, educación y cultura. Y lo hacemos no sólo para nuestro pueblo. Hacemos esto para el beneficio de toda la humanidad. Esto es lo que se basa nuestra existencia – en nuestro compromiso con la seguridad y el futuro de Israel, en el respeto a nuestro patrimonio y la unidad de una nación que late una gran fuerza de vida. El Estado de Israel, que ha surgido del fuego del infierno, está lista para cualquier desafío.
“A ti mismo sacudete el polvo; Ponte tu ropa hermosa, mi gente”. La nación de la eternidad se ha sacudido a sí mismo del polvo, a regresado a su casa, se mantuvo en pie y estableció un país excepcional y un excelente ejército, la fuerza de defensa de Israel, en la cual sirven nuestros valientes hijos e hijas.
Recordemos a aquellos que fueron asesinados, garantizaremos la vida.
Video:
Fuente:
Facebook Benjamín Netanyahu
Ministerio de Relaciones Exteriores de Israel.

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s